המתנדב הרב רפאל אפרים שינפלד ז”ל
תשכ”א – תש”פ
בליל שבת כ”ב באייר תש”פ, הלך לעולמו אחד מטובי בניה של ארגון זק”א תל אביב, אחראי גמ”ח “אחים לצרה” בבני ברק, לאחר שנלחם בנגיף הקורונה שקינן בריאותיו למעלה מחודש ונאבק על חיו.
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים, רפי ז”ל הטוב שבחבורה, השושנה הטובה ביותר נקטפה מאיתנו במיטב שנותיו.
איך ניתן להספיד את רפי, איש נמרץ חי רב פעלים, מלא רוח וחיים.
רפי היית לנו חבר קרוב וידיד אמת וכולנו כבני חבורת אנשי חסד של אמת, היית לנו למודל ודוגמא לחיקוי. מי היה מאמין, במיטב שנותיך המלאים בעשייה אין סופית למען הזולת, תיפול שדוד על משמרתך ואנה אנו באים.
השבר הוא עצום. היקפי החסד של רפי יכולים למלאות זמנם של כמה וכמה אנשים, אין בית כמעט בבני ברק שרפי לא סייע שם, אם בהבאת ציוד לימי השבעה, עריכת הלוויה או דאגה למשהו הכלול במצוות “גמילות חסדים”. בפשטות, בענווה, מבלי לעשות ענין, אומר ועושה, בגופו, בממונו ובזמנו, מסביב לשעון. איפה ישנם עוד אנשים כמו רפי בימינו.
אנשי חסד של אמת, אל רפי ז”ל בכנה. אין חבורת גמילות חסד של אמת, שרפי לא תרם מזמנו לסייע בעת הצורך, לא היה מצב שנקרא אל הדגל והשיב בשלילה, אלא אם היה באותה שעה במצווה משלימה במקום אחר, הכל שלא על מנת לקבל פרס. אדם נדיר היה ומיוחד בטוב ליבו, כתובת לכל אדם, בכל ענין, השיב תמיד בחיבה, בגובה העיניים ללא התנשאות, לכל אחד הקרין את אהבתו וכמים הפנים לפנים. נלקח מאתנו חבר קרוב ואהוב וכאב הפרידה הוא עצום.
גם לאחר שלקה בנגיף הנורא, והיה רתוק עדיין למיטתו בביתו טרם התדרדר מצבו הרפואי, לא חדל מלדאוג לעשות טוב ולהיטיב עם זולתו. אני משחזר את השיחה האחרונה ביננו, בו הוא מבקש שני בקשות, לדאוג ליהודי שנענה בסירוב לבקשת קמחא דפסחא מחברה קדישא תל אביב ועוד המליץ לרכוש מתנה לכבוד החג לאחד מטובי המתנדבים בארגון זק”א תל אביב, המשליך ביתו מלפניו למען הפעילות. כזה היה רפי ז”ל, גם בשעה שחיו תלויים לו מנגד, דאג לאחר וחשב על הזולת.
בחודשים האחרונים סיים לכתוב ספר תורה לגמ”ח “אחים לצרה” של זק”א תל אביב המשאיל ציוד לבית האבל, את המימון לספר אסף פרוטה לפרוטה מקופות הצדקה שהניח בבתי האבלים ומהטיפים שהעניקו לו המשפחות, עם סיום הכתיבה הסתיימה גם שירת חייו של רפי ז”ל והספר יוקדש לעילוי נשמתו הטהורה.
היית אחד מן החבורה, ועכשיו התרנוך מכל החבורות, היית לי חבר, היית לי כאח, אחד מן החבורה שמת ידאגו כל החבורה. בחוץ תשכל חרב, נחפשה דרכנו ונשובה אל ה’, ונמשיך בדרכך להרבות זכויות לעם ישראל, למען תיבלם המגיפה ומי שאמר לעולמי די יאמר לצרותינו די.
[דברי מספד מהלב שנאמרו במהלך ההלויה על ידי מנכ”ל זק”א הרב צבי חסיד, בקול בוכים]
