דבר
מפקד זק"א

בימי שגרה, מתנדבי זק"א פועלים בשקט ובצנעא, קיומם כמעט לא נודע ומעשי גבורתם אינו מסופר ברבים.

בימים בהם ברוך השם לא עברנו אירועי טרור או אסונות חריגים במיוחד, תמונות המתנדבים האמיצים, לובשי האפודים הצהובים, אצים רצים לתוך התופת, לתוך המקום ממנו כולם בורחים, לא יופיעו בכותרות העיתונים, ותיאורי גבורה ומופת לא יופיעו ברשימות הכתבים.

בכל זאת ולמרות השקט היחסי, למתנדבי זק"א אין הפוגה ולו ליום. הציבור לא יודע כי החלק המרכזי בעבודת המתנדבים, התחום הקשה והסזיפית, נעשה מידי יום, בצנעא ובכבוד, בגבורה ובהסתר.

לצערנו, תאונות הדרכים, מוות ערירים וחסרי בית, נטילת הנפש ביד אדם הן לעצמו או של אחר בצורות שונות ומזוויעות, תאונות עבודה ונפטרי בית שמשפחתם חסרת אונים, הם חלק מהשגרה של מתנדבי זק"א.

שעות ההתנדבות והעשייה. התרומה למען הזולת ועשיית החסד ללא קבלת גמול הם סביב השעון, ללא הפוגה וללא רתיעה מיום סגריר, בקצב "אכזרי" כמעט, מוזעקים המתנדבים לאירועים וזירות אסון ומקדישים את המיטב מעצמם לתת את הכבוד האחרון, לסייע לחוקרי הזירה ולתת כתף למשפחה השכולה.
עולם שלם של עשייה מסתתר מאחורי המילים: זק"א

מעזרה אחרונה למקרי מוות, איסוף ציוד רפואי לחיים ומשימות לאומיות כמו עמידה בחזית המערכה של נגיף הקורונה ושליחויות להצלת קברי יהודים בחו"ל.
דברים שאין מי שיחליף אותם.

אשרי העם שככה לו, אשרי העם שאלו הם מתנדביו.