The Halacha Institute was established in order to address complex religious questions and problems which arise with regard to handling the deceased, mourning, and cemetaries. This area is filled with custom and changes due to incidents which take place alongside the evolving technology which were not covered in the writings of adjudicators in previous generations.
To this end, the Institute issues Halacha and Custom Books, studies on Halacha identification, and position papers on Jewish law issues such as the Halacha aspects of DNA identification.
🚨🚨🚨
Halacha and Custom Materials
Other than studies, position papers, and publications of Halacha columns on different platforms, the Halacha Institute issues training, prayer, and custom booklets related to handling the deceased and cemetaries.
Institute publications include:
End of Days
Halacha Customs on Celebrations while Dying and All Burial and Related Rules
vezarakti aliecham maim teorim Cleansing and Washing Customs, as practiced at Tel Aviv - Yaffo Hevra Kadisha
seder 7tz adar
Selichot, Rules, and Customs for True Grace People
משה רעיא מהימנא
ילקוט מאמרי חז"ל והספרים הקדושים על עניני משה רבנו ע"ה כולל דיני וסדר יום ז' באדר
קונטרס לעת קץ
סדר התפילות וההנהגות לעת פקודה
סדר קידוש בית הקברות
מנהגים והלכות בקידוש בית הקברות לפי מנהגי חברה קדישא גחש"א תל אביב יפו
🚨🚨🚨
Ask the Rabbi
If you have a question in Halacha, ask the Rabbi using this online form:
🚨🚨🚨
Publications in Halacha & Custom
Question: What are the first actions to be taken in handling the body at the scene.
Answer:מTo preserve the dignity of the deceased, the body should be covered as quickly as possible.
Attempt to straighten their arms and legs and unclench their hands - this is more difficult if done later. Also close the eyes of the deceased.
The deceased should be carried with their feet first. The face of the deceased may be uncovered only for identification; once identified, it should be covered again.
Question: How to act near the deceased.
Answer: Mitzvas, such as saying blessings or wearing a tassel visibly, may not be observed, as this may be interpreted as mockery.
Also, one may not eat, drink, smoke, or speak casually near the deceased as this may be seen as negligence.
Near the deceased means: outdoors - four cubits around the deceased. Indoors - the entire room, even in a very large room.
🚨🚨🚨
Guidelines for Holy Work Practitioners
א) בספר נטעי גבריאל עמוד (קסה), הביא את דברי ספר "מעשי הקדושים" בענין התנהגות העוסקים במלאכת הקודש - הטיפול בנפטרים, וזו לשונו :
"The entire holy group should study all the rules in Shulchan Aruch Yore Deah or in Hochmat Adam, with their related regulations, and repeat them several times until they know all the rules and regulations by heart. In particular, practitioners should be well-versed in all the rules related to their work until they know it by heart. The leader of the group should examine any person applying to become a practitioner if they are well versed in all the rules, following which he may issue him a certificate allowing him to practice." End of quote
b) Krakow Community Hevra Kadisha regulations say the following in the first article:
"First and foremost, the fear of God should be before the eyes of those handling the deceased.
While handling the deceased they should not act casually, not even by holding a casual conversation, and no lightheartedness or levity should be spoken God forbid, they should occupy their minds only with terror and awe." End of quote
And no one should be rushed except True Grace people, who are ready at all times to handle the deceased as required, religiously and lawfully according to generations-old Jewish tradition.
🚨🚨🚨
Home Death during Sabbath
Sabbath may not be violated for the deceased. Therefore, once a doctor has pronounced death, the body of the deceased may be lowered to the ground. This may be done provided that when the deceased is handled to be lowered to the ground, they are covered with an item which may be handled during Sabbath.
Since there is the issue of violating Sabbath on one hand and degrading the deceased on the other, this issue requires the advice of a Rabbi. Therefore, it would be best for the family first to consult a Rabbi who lives nearby.
Hospital or Nursing Home Death
The technical team at the hospital or at the nursing home disconnect the body from the different instruments to which it is connected and transport the deceased to a designated morgue.
If made possible by the physical conditions at the hospital or nursing home, the family should ensure that the surveillance of the deceased Mitzva is observed at the morgue to which the deceased is transported.
🚨🚨🚨
Dignity of the Deceased
The framework of Halacha rulings, rules, and customs related to handling the deceased, as well as the obligation to show them respect and the prohibition God forbid to disrespect the deceased, is based on a few fundamental principles.
א. Belief in the persistence of the soul and resurrection.
על כך כתב בספר כלבו:
"החזק והצריך לאמונתנו בתחיית המתים, כי אלו היו משליכין גוף האדם המת כאחת הנבלות, היו בני אדם אומרים נמשל כבהמות נדמו ולא היו מקבלין אמונת התחייה, כמו שהן מקבלין עם קבורתו, בראותם כי יבנו לו בית וילבישנו. וכל שכן בראותם כי יקברוהו אצל אבותיו ובני משפחתו, להיות עתידים לעמוד יחד בני המשפחה ולקיים זאת האמונה ההכרחית נכתב בתורה, מה שבא בקבורת האבות ובקפדותם במקום קבורתם ושכבתי עם אבותי, ורבותי ז"ל אמרו על זה, למה האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל, אמר רבי פלוני דברים בגו "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" נמצא שהכוונה היא לאמונת התחייה לחזק האמונה הזאת אמרו "עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן" ולא על כל אדם אמרו רק על הצדיקים, ועל הדרך הזה היא ההקפדה ברוב כבוד גופות המתים."
ב. The body is sacred, since it has served to house the soul.
על כך כתב בשו"ת חתם סופר חלק ב' (יורה דעה סימן של"ו):
"אך בני ישראל מאמינים גם אדם כי ימות באהל עדיין במותו נקרא אדם פנימי ולא פגר (קערפער) כי גם בגופו שהיה נרתיק לנשמה נשאר בו לחלוחי' קדושה ונוהגים בו כבוד"
והוסיף על כך בספר מעבר יבוק (עמוד רלז):
"הנשמה, לאחר שמת האדם, רואה מה שעושים לגוף"
These principles guide the People of Grace who stand ready at all times to handle the deceased with the dignity they deserve.
Dignity of the Deceased
חכמינו דורשים להקפיד הקפדה מיוחדת על כבוד המת במיוחד לאותם אנשי הקודש העוסקים
Our Sages order special observance of the dignity of the deceased, especially to those holy persons who handled the body of the deceased.
One of the reasons for this strict observance is the fact that the deceased is aware of any injury to their dignity and remembers this even after they have passed away.
One evidence that the deceased knows, even after their death, what their people have done, is the following story in one of the great first men, Baal Or Zroa (Part B, Sabbath Halachas, Mark 42).
"ואני הכרתי יהודי אחד מוורמ"ש והיו קורין אותו ר' בונים והיה זקן וקובר מתים ושמעתי אל נכון ואל האמת שפעם אחת השכים לבית הכנסת וראה אדם אחד יושב לפני בית הכנסת ובראשו כתר של עשבים ונתפחד כסבור שהוא שד, וקראו ואמר לו, וכי אינך פלוני שמת עתה וקברתיך, ואמר לו הין. וא"ל היאך אתה באותו עולם. ואמר לו היטב עד מאוד. וא"ל מה זכיות יש לך והלא אתה היית אדם כל דהו, וא"ל רק באותו זכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בביהכ"נ בזכות זה הביאוני בגן עדן ומכבדין אותי וזה לך הסימן שאני הוא המדבר אליך כי תראה בית יד חילוקי שקרוע שקרעת לי כשהלבשתני התכריכין ושאל לו מה זה שבראשך וענהו הם עשבים שבג"ע ששמתי בראשי כדי לבטל ריח רע מעלי של זה העולם".
בסיפור זה זוכר המת מי הלביש לו תכריכים ואף שם לב כי ר' בונים, זה שהלבישו תכריכים, קרע את "בית יד חלוקי".
ואין מזרזים אלא למזורזים !
בטיפול בגופו של המת.
אחת הסיבות להקפדה זו היא העובדה כי המת מודע לפגיעה בכבודו ואף זוכר זאת גם לאחר פטירתו מן העולם.
אחת הראיות כי המת יודע, גם לאחר מותו, את אשר עשו עמו, הוא הסיפור הבא המובא בספרו של אחד מגדולי הראשונים, בעל "אור זרוע" (חלק ב' הלכות שבת סימן מ"ב).
"ואני הכרתי יהודי אחד מוורמ"ש והיו קורין אותו ר' בונים והיה זקן וקובר מתים ושמעתי אל נכון ואל האמת שפעם אחת השכים לבית הכנסת וראה אדם אחד יושב לפני בית הכנסת ובראשו כתר של עשבים ונתפחד כסבור שהוא שד, וקראו ואמר לו, וכי אינך פלוני שמת עתה וקברתיך, ואמר לו הין. וא"ל היאך אתה באותו עולם. ואמר לו היטב עד מאוד. וא"ל מה זכיות יש לך והלא אתה היית אדם כל דהו, וא"ל רק באותו זכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בביהכ"נ בזכות זה הביאוני בגן עדן ומכבדין אותי וזה לך הסימן שאני הוא המדבר אליך כי תראה בית יד חילוקי שקרוע שקרעת לי כשהלבשתני התכריכין ושאל לו מה זה שבראשך וענהו הם עשבים שבג"ע ששמתי בראשי כדי לבטל ריח רע מעלי של זה העולם".
בסיפור זה זוכר המת מי הלביש לו תכריכים ואף שם לב כי ר' בונים, זה שהלבישו תכריכים, קרע את "בית יד חלוקי".
ואין מזרזים אלא למזורזים !
עצימת עיני הנפטר
נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שנ"ב סעיף ד') מעצימין עיניו של מת, ובספר ברכי יוסף (יורה דעה סימן שנ"ב סעיף ג') כתב שעצימת עיני הנפטר תעשה דווקא על ידי בני הנפטר: "מצוה שבנו יעמץ עיניו. ובמדרשו של הרשב"י (זוהר ח"א דף רכו ע"א) על פסוק ויוסף ישית ידו האריכו בזה".
בספר מעבר יבק (שפתי רננות פרק ט') כתב, כי על פי דברי הזוהר בפרשת שלח ובפרשת ויחי - יש תועלת למת אם הבן עוצם את עיניו של המת: "כי סתימת העיניים על ידי הבן הוא סיוע לדינא דקברא". וכן כתב שם: "וטוב שהיורש ממנו יעשה לו תיקון זה". ועוד הוסיף שם, שאם אין לנפטר בן, מצווה לעומדים שם לסתום עיניו.
לאחר שעוצמים את עיניו של המת שמים מעט עפר על העיניים וכן מובא בקונטרס היחיאלי (בית עולמים עמוד מ"ו): "ומשימים עפר על עיניו בגמר הלבשתו והמצווה בבנו קודם או באחד מאוהביו כמו שכתוב רמז לזה מן התורה "יוסף ישית ידו על עיניך" ורמז לזה אומרים לו גם כן "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".
יש בענין זה מנהגים שונים:
יש נוהגים שפעולה זו עושים רק לאב ולא לאם ויש נוהגים לעשות זאת גם לאם.
יש נוהגים כי רק הבן הבכור עושה זאת ויש נוהגים כי כל הבנים הזכרים יעשו זאת.
ויש מקומות שפעולה זו נעשית רק על ידי אנשי החברה קדישא ולא מרשים לבנים לנגוע במת כלל. ונהרא ונהרא ופשטיה.
עליה לקבר בימי החנוכה
בענין זה מצינו חלוקי דעות וחילוקי מנהגים וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו.
כתב בספר כלבו (סימן קיד): "ויום שביעי בצאתו מבית הכנסת הולך לבית הקברות, ואם יום שביעי בר"ח אינו הולך לבית הקברות וכן לקטן, כל זה נוהגין בעיר נרבונה".
א. בגשר החיים (עמוד שז) כתב, שלפי זה גם בימי החנוכה אין לעלות לבית הקברות. אולם, הוסיף שם, שהאיסור המופיע ב"כל בו" כוונתו שאסור לקונן שם אבל לעלות לקבר לומר תפילות- מותר.
ולכן פסק, שכיום נוהגים לעלות לבית הקברות גם בראש חודש גם בחנוכה וגם בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון אם מדובר בסיום שבעה או סיום שלושים או ביום זיכרון שנתי (יארצייט).
ב. אולם בספר ילקוט יוסף (חלק ז' עמוד קפה) כתב: "טוב ונכון שלא ללכת לבקר בבית הקברות בימי חנוכה וגם ביום השבעה והשלושים ויום פקודת אב ואם נכון שלא לעלות לקבר בימים אלו, מפני שמתעוררים לבכי ולמספד על יד הקבר. לכן יקדימו לבקר לפני חנוכה או יאחרו לבקר לאחר החנוכה.
ג. בספר נפש כל חי (הרב יצחק רצאבי - מנהגי תימן, עמוד קיג) כתב בענין זה, כי רבים נוהגים להתיר לעלות לקבר בימי החנוכה.
ד. בספר חיים וחסד (הרב שמואל פנחסי - עמוד שמ)חילק וכתב שביום שבעה או שלושים אין לעלות בימי חנוכה אבל ביום פקודת השנה יש להקל.
ה. בענין עליה לקברי צדיקים בחנוכה, בספר בן איש חי (שנה א' וישב ס' כ"ב) כתב, שהולכים בחנוכה להשתטח על קברות צדיקים " וכן המנהג פה עירינו שהולכין על מצבת אדוננו יהושע כהן גדול בתוך ימי חנוכה בערב ראש חודש".
Permitted Identification Actions
According to all adjudicators, certain identification is part of the dignity of the deceased. Therefore, adjudicators have permitted the following actions to verify the identity of the deceased clearly and decisively.
א. כתב בפתחי תשובה (יורה דעה סימן שס"ג ס"ק ז'): "בתשובת כנסת יחזקאל חלק אה"ע סי' מ"ו בד"ה אמנם משם שכתב בפשיטות דמותר לפתוח הקבר לראותו כדי להתיר אשתו ואין לאסור מטעם למה הרגזתני דאף לקברו בשלו מותר לחטט קברו ק"ו להתיר אשתו ע"ש".
וכן בשו"ת כתב סופר (חיו"ד סי' קע"ד) שהתיר בזה רק מטעם דניחא ליה מילתא, שעי"ז יוכלו לומר קדיש אחריו.
ב. בערוך השולחן (יורה דעה שם) הוסיף: "וכן פסקו מהגדולים דלפתוח ולראות סימנים בגופו כדי להתיר עגונה ג"כ מותר ויש אוסרין ולענ"ד עיקר כדברי המתירין דזכות הוא לו וכן אם החסירו דבר הכרחי מתכריכין פותחין הקבר ומשימין שם. כללו של דבר, כל שהוא לצורך המת או לצורך מצוה או הפסד ממון לאחרים אין חשש בפתיחת הקבר לראות מה שצריך".
ג. בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב' סימן קנ"א) כתב: "אבל נראה לע"ד דאם לא יחתכו האברים ולא יפתחו צוארו ובטנו, רק רוצים לתחוב נידעל /מחט/ להוציא ממנו איזה לחלוחית להודע מזה איזו דברים הנוגעים להמחלה שזה אין להחשיב לניוול שהרי דבר כזה מצוי טובא בזמננו שעושים כן גם לחיים ויש להתיר בפשיטות, וכן להוציא מעט דם לבדוק וכדומה ע"י נידעל אינו ניוול ויש להתיר".
אין להתאבל על הנפטר יותר מדי
א. חובה על אדם להתאבל במות אחד משבעה קרוביו, וכך פסק הרמב"ם (הלכות אבל פרק י"ג הלכה י"ב) "כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה".
והוסיף על כך בשו"ת רדב"ז (חלק ג סימן תקנ"ה) שאלה: על אחד מגדולי הדור שמת לו בן ולא הוריד עליו דמעה אחת אם זו מדה טובה או לא.
תשובה: זו מדה רעה מורה על קושי הלב ועל רוע תכונת הנפש והיא מדת אכזריות... אבל אנחנו מקבלי התורה יש לנו להאמין ולדעת כי העולם הזה ענין נכבד מאוד למסתפקים ממנו כראוי ולמתנהגים בו כשורה ובו ישיג האדם חיי העוה"ב והשארות הנפש כי הוא נקרא עולם המעשה ולכן אין ראוי לההביל ענייניו ולתלות צרותיו ברוע הנהגתו ולהתאונן על הזמן כאשר עשו רוב המשוררים הראשונים. אלא ראוי להתאונן ולהתאבל ולקונן על מעשיו דכתיב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו והבוכה ומתאבל ומוריד דמעות על קרובים וכ"ש על אדם כשר מדת חסידים ונביאים ואנשי מעשה היא ומורה על טהרת נפשו והכנעת לבו לפני קונו ויתאונן על חטאיו ויתאבל על עוונותיו אשר היו לזה סבה.
ב. אולם חכמים קבעו כיצד, עד כמה, יש להביע צער על מת ואסרו להוסיף על כך.
כך אמרו חכמים (מסכת מועד קטן דף כ"ז עמוד ב'): "אל תבכו למת ואל תנדו לו, אל תבכו למת - יותר מדאי ואל תנדו לו - יותר מכשיעור. הא כיצד? שלשה ימים - לבכי, ושבעה - להספד, ושלשים - לגיהוץ ולתספורת. מכאן ואילך - אמר הקדוש ברוך הוא: אי אתם רחמנים בו יותר ממני.
ואמר רב יהודה אמר רב: כל המתקשה על מתו יותרמדאי - על מת אחר הוא בוכה".
ופסק הרמב"ם (הלכות אבל פרק יג הלכה יא): "אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי, שנאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו, כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם, והמצער עצמו יותר על מנהגו של עולם הרי זה טפש, אלא כיצד יעשה, שלשה לבכי, שבעה להספד, שלשים יום לתספורת ולשאר החמשה דברים".
בספר החינוך (מצוה רס"ד) מסביר היטב את מטרת מנהגי האבלות: "בבוא אליו עונש מקרה מות באחד מקרוביו אשר הטבע מחייב האהבה להם, תחייבנו התורה לעשות מעשים בעצמו אשר יעוררוהו לקבוע מחשבתו על הצער שהגיע אליו, ואז ידע ויתבונן בנפשו כי עוונותיו גרמו לו להגיע אליו הצער ההוא, כי השם לא יענה מלבו ויגה בני איש כי אם מצד חטאים, וזאת היא אמונתינו השלימה, אנחנו בעלי דת יהודית היקרה. ובתת האדם אל לבו ענין זה במעשה האבילות, ישית דעתו לעשות תשובה ויכשיר מעשיו כפי כוחו".
