המתנדב הרב צבי מונדרי ז"ל
ת"ש – תשע"ה
"איש חֶסֶד היה", שורות אישיות שנכתבו על ידי מנכ"ל זק"א תל אביב, לזכרו מתנדב וחבר, הרה"ח ר' צבי מונדרי ז"ל, שנפגע בנסיון לעצור את מכוניתו המדרדרת ונפצע אנושות, פציעה שממנה לא קם.
בהגיעה הידיעה המצערת על פטירתו של חברנו ר' צבי ז"ל, כאבנו כאב גדול. למרות פער הגילים, חשתי כי אבד לי חבר, דבר המלמד על אישיותו המיוחדת של ר' צבי, שפניו קרנו לכל אדם, איש צנוע וישר דרך, שידיו רב לו למען הפרט והכלל בשקט ובצנעא. איבדנו חבר לארגון, חבר אמת, המתייצב כחייל לכל אשר יראוך.
מדי בוקר כשהגעתי לתפילה, היה הוא כבר אחרי תפילת ותיקין יורד לסדר יומו, לא לפני שהיה לוקח עימו כמה יהודים טרמפ לביתם. תמיד מחויך, מקדים בשלום, ומזכיר לי שהוא זמין ומוכן לכל משימה. הוא התכוון לכך. השתדלנו לא להוציאו עקב גילו לאירועים שוטפים בשטח, אבל כשקראו לו הוא התייצב. בגופו ובממונו. לא חס על כבודו ולא חסך מכספו. כשביקשו ממנו להעביר ממצאים לקבורה ממקום מרוחק ברכבו הרחב, סרב לקבל את עלות הדלק ושמח בעשייה. אותו רכב שבסופו של דבר גרם לפציעתו ממנה לא קם. מקום מסחרו היה במשך שנים מול המכון לרפואה משפטית אבו כביר בתל אביב, ומפעם לפעם היה פונה אלי, "ראיתי שמגיעים גופות, למה לא קראת לי לעזור". כשרכבו נגנב ובו הציוד האישי של מתנדב, לא הירפה וביקש שיחדשו לו את התיק, כי כזה היה ר' צבי, עושה ומעשה.
כמה ר' צבי איכא בזק"א. שלא לדבר על אנשים בגילו. הוא היה מורה דרך לצעירים איך להתמסר לחסד בכלל, לחסד של אמת בפרט. ר' צבי מחייב את העסקנים, את המתנדבים הצעירים, כספר חי הילך ביננו, לבו לב רחב כאולם, פניו מאירות ומעניקות תחושת אחווה וחברות, נעים הליכות ואציל נפש שברח מן הכבוד. אך כולנו הערכנו אותו גם בחייו.
אחד מן החבורה שמת ידאגו כל החבורה, ק"ו אחד ומיוחד. היית חבר בחברת גומלי חסדים וכעת הותרה החברות, אך על כולנו מוטלת החובה ללמוד מדרכיו. צר לי עליך אחי, כי נעמת לי מאד. היה נא מליץ יושר בעד כל החבורה ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די.
[פורסם בעיתון "המודיע" ככלות השבעה]
