ר’ מיכאל שטיגל ז”ל
תשי”ז – תשפ”ה
דמות מיוחדת בנופה של מצבת מתנדבי זק”א, היה הרב מיכאל שטיגל ז”ל. איש אשכולות, מקורבם של גדולי ישראל, ועושה צדקה וחסד בכל מאודו ונפשו.
היה מאריות שבחבורה בישיבת פוניבז’ וחביבם של ראשי הישיבה זי”ע ובראשם רבי אליעזר מנחם מן שך זצ”ל ורבי שמואל רוזובסקי זצ”ל.
בכל שנותיו הבוגרות היה איש גמילות חסד של אמת, שעסק בחסד של אמת. זכה אף להימנות עם חבריה קדישא שהתעסקו בטהרה של מרן האבי עזרי, ותמיד היה מספר בערגה שזכה בטהרה להתעסק עם היד שמאל כיון שזכה בשנותיו האחרונות להניח לו את התפילין.
בשנים האחרונות לחייו סבל יסורים נוראים וקיבלם באהבה ואף היה מלקט דברי תורה במעלת קבלת יסורים באהבה, בשביל לחזק אחרים בכך והיה מכנה את זה שהוא מחלק “סוכריות”.
אהב חסד ורדף חסד, היה יוצא מבית חולים תל השומר לאחר טיפול, היה לוקח אנשים מהתחנה לבני ברק, כאשר שאלו אותו לאן אתה מגיע, היה עונה לאן שאתה צריך, כאשר התעקשו היה אומר אתה רוצה שאני אקבר קבורת חמור ? האנשים היו נלחצים מהתשובה. ואז היה מסביר: כתוב שאם אדם עושה חסד ולא מסיים, קוברים אותו קבורת חמור, וכך היה לוקח אותם עד לבית.
יום אחד ניגש אליו חבר ואמר לו: יש יהודי מרמת השרון שרוצה לתת רכב עבור בן אדם עם משפחה ברוכת ילדים, בתנאי שגם יעשה עם זה חסד לפחות אחת לשבוע. הסכים לקבל את הרכב ומאז החל להתנדב בזק”א. לאחר כמה שנים קיבל הודעה בביפר, על מקרה מוות בכתובת ברמת השרון, הכתובת הייתה מוכרת לו, לאחר שנזכר הרים טלפון לחבר שהביא לו את הרכב, שאל אותו תגיד התורם של הרכב נפטר? ההוא היה בהלם והשיב: לא ידוע לי. מיכאל יצא לכתובת, ושכשהגיע, המשפחה התפלאה, ראביי מאיפה ידעת להגיע? אמר להם תשאלו מי הביא אותי, החסד של אבא שלכם שנתן לי את הרכב גרמה שאני אגיע לכאן לזכות לעשות עימו חסד אחרון.
היה אהוב על חבריו, שימש כמופת ודוגמא לבן ורה המקדיש עיתותיו גם לחסד, עשה הכל בשקט ובצנעא ללא אומר ודברים. חבל על דאבדין ולא משתכחין. לעולם ייחרט מיכאל ז”ל כאחד הדמויו המיוחדות שהיה חבר בארגון זק”א. השאיר אחריו דורות ישרים מבורכים, כאשר בנו יבלחט”א אברהם יצחק, ממשיך דרכו וכיום מסגל הפיקוד של ארגון זק”א.
