המתנדב עו”ד ישראל ויטשנר ז”ל
תשי”ט – תשע”ח
ישראל ז”ל, היה ידיד משכבר הימים, מגדוד שריון 362 בו הוא שימש כנהג טנק ואני כרב הגדוד מיום הקמתו, כך נקשרנו בברית דמים, לאחר הקרב הקשה בסולטן יעקב.
הליכותיו והתנהגותו היו כבן תורה לכל דבר, אמרו עליו שהביא עימו את הישיבה לצבא, הוא היה מצוין בדקדוק בהלכה, קלה כבחמורה, וזה היה המשך כחוט השני להתנהגותו בין אדם לחברו. תמיד חיפש עוד ועוד איך לעזור לכל אדם באשר הוא אדם, וכתוצאה מדבקותו במטרה של עשיית חסד, התנדב בשורות ארגון זק”א תל אביב. היה מתפנה מעיסוקיו ויומו העמוס ומסייע לארגון במסגרת תפקידו כעורך דין ועשה זאת כאילו הוא בן משפחה, בלב חפץ ובשמחה. פעילותו נעשתה באופן מכובד ורציני, כהמשך ישיר לתפקודו כנהג טנק שכאשר ניתנה הפקודה, ישב בתאו הקטן כ-14 שעות ברצף.
ליבו היה פתוח לנתינה בכל מאודו. בלכתו מעימנו, השאיר אחריו חלל עצום וחסרונו ניכר, כאחד מהמיוחדים שבחבורה, שהיה מראשוניה והסתלק בעוד הוא בשיא פריחתו. חבל על דאבדין.
[ידידו הרב אלעזר גפני, יו”ר זק”א תל אביב]
ישראל אריה ויטשנר, בן אברהם אהרון ואסתר ז”ל, הלך לעולמו בב’ בתמוז תשע”ח. אני הייתי אחותו הגדולה, אבל בהרבה מובנים הוא היה גדול ממני. ראייתו החדה, תפיסתו המהירה, ההסתכלות לטווח רחוק והיכולת להעריך במדויק את התוצאות בעתיד של העשייה בהווה – כל אלו היו מובנים באורח חייו ובמעשיו. הוא היה איש אמת ומעשה, אהוב על הבריות, ומלא רצון ומרץ להגדיל תורה ולהאדירה. בעבודתו המקצועית כעורך דין הוא שלט בדקויות המשפט, ומצא תמיד דרכים לעזור למשפחה, לחברים וללקוחות. למדתי ממנו לבחון דברים לעומקם, לעמוד על דעתך אבל גם לדעת להתגמש.
[אחותו: רחל קולנדר שתבלחט”א]
