תש”ו – תשפ”א
מוצאי שבת, י”ב בכסלו תשפ”א, הובא למנוחות המתנדב ר’ חיים רכניצר ז”ל, מראשי זק”א תל אביב ומאנשי החברה קדישא, שנפטר בעת שערך טהרה לנפטר בבית החולים מעייני הישועה. דברים שנכתבו אחר מיטתו של איש חסד מתנדב וחבר הנהלת ארגון זק”א תל אביב.
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים, זו לא קלישאה, שלוקחים מאתנו את השושנים, את הפרחים היפים שבגינה, הטובים שבערוגה. חיים ז”ל היה הטוב שבחבורה, השושנה הבוהקת והמקרינה על הסביבה, שנקטפה מאיתנו בפתע פתאום ומרוב שהיה פעיל ונמרץ לא ידענו שמילא את ימי שנותינו.
הלם, תדהמה מוחלטת אחזה בכולנו, עת שמענו על הבשורה. והנה שוב הודעה כי חזר הדופק וכבר חשבנו אולי היה זה עוד פרק בהצגת “תחיית המתים” איתה היטיב לשמח חתן ביום חופתו, לכל מקום שהוזמן וללא תמורה, כמו כל דבר שעשה למען האחר בחייו. אבל לא, ה’ נתן וה’ גם לקח, ולנו נשארה רק המורשת.
איך ניתן להספיד את חיים, רק ביום שלישי שחלף הוא ישב אתנו ישיבת הנהלה של ארגון זק”א, היה מלא מרץ, חיוני כתמיד, מלא רוח וחיים. ביום חמישי הוא הביא לי את הביפר שאינו עובד על מנת לתקנו. אך “מזליה חזי” ובסוף הישיבה ביקש להעלות הצעה לסדר, הנה אנו באים בימים אמר וראוי להכניס במקומי צעירים ממני והיה זה בעיננו לחידה, שב”מלווה מלכה”, שהפעם היתה לוויה, נפתרה.
חיים היה מלא וגדוש, ביראת שמים, בקדושה ובטהרה, חיים שיש בהם, חיים מלאי משמעות ותוכן. לכל דבר, בכל אירוע, היה לו את ההיבט הערכי, את הקידוש השם, היה מעיר ומאיר לנו עינים איך ראוי ורצוי לנהוג ואם יש צורך לעשות שאלת רב. חי את חבריו, הקפיד להשתתף בכל שמחה גם אם הדבר היה כרוך בלכתת רגליים בשבת. היית חבר קרוב שהיתה לי חוויה להיות בחברתך שכעת הותרה. למרות פער הגילים, במידת ההשתוות, פעלנו כתף לכתף למען המשימה הקדושה של חסד של אמת ועכשיו אנא אנו באים.
השבר הוא נורא, רק לפני מס’ חודשים ליוינו עוד חבר שנפטר מהנגיף הנורא ועכשיו שבר על שבת הושברנו. אסיים בציטוט מהספדו של חיים ז”ל על חברו רפי שינפלד ז”ל והדברים יפים לאומרם: “בדרך צחות אפשר לסיים שהוא ז”ל עסק הרבה עם “חללים”, אבל לנו השאיר “חלל” עצום ומי יתן לנו תמורתו”.
[פורסם בעיתון “המודיע” למחרת ההלויה]
