"ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"

בכל הדורות ראו יהודים זכות גדולה לעצמם להיות שותפים למצווה גדולה זו, של טיפול בנפטרים ושמירה על כבודם, שלא על מנת לקבל פרס.

ואכן, פעלו בקהילות ישראל עשרות ומאות חברות "חברה קדישא", שעשו את מלאכתן, מלאכת שמים כראוי.

בתקופות מסוימות אף נאבקו אנשי הקהילה על הזכות להימנות עם אנשי "חברה קדישא", ומשלא עלה הדבר בידם, פנו לבית הדין וביקשוהו לתת להם את הזכות ליטול חלק במצווה זו.

בדורות האחרונים, השתנו העתים והתחלפו הזמנים, מתברר כי יותר ויותר יש לתת מענה למקרים של מוות בלתי טבעי, כאשר מצב הנפטר קשה מסיבות שונות, עקב אסון כמו תאונה, פיגוע או מצב שהזמן הממושך שעבר משעת המוות שינה את מצב הנפטר ולא לטובה. מתנדבי זק"א ת"א הם העוסקים במלאכת קודש זו. הם אלה הנחשפים למראות הקשים ומטפלים וטורחים במסירות ובגבורת נפש, כדי להביא את הנפטר בכבוד ובשלמות לקבר ישראל.
מספרים חכמינו: "רב המנונא איקלע לדרומתא. שמע קול שיפורא דשכבא. חזא הנך אינשי דקא עבדי עבידתא. אמר להו: ליהוו הנך אינשי בשמתא. לא שכבא איכא במתא?! אמרו ליה: חברותא איכא במתא. אמר להו: אי הכי שריא לכו" (מועד קטן כו ע"ב).
[בתרגום: רב המנונא נקלע לדרום. שמע קול שופר מכריז שנפטר אדם, וראה אנשים ממשיכים במלאכתם, כאילו לא אירע דבר. אמר להם: יהיו אנשים אלה בנידוי, וכי אין מת בעיר ?! (שצריכים להפסיק מכל מלאכה ולטפל בצרכיו) אמרו לו: חברה (קדישא) יש בעיר. אמר להם: אם כן, מותר לכם להמשיך במלאכתכם].

מתנדבי זק"א תל אביב, בזכות פעילותם ביום ובלילה, בערבי ומוצאי שבתות וחגים, הם הם מזכי הרבים כדברי רב המנונא. וכל זאת לשם שמים ושלא על מנת לקבל פרס.

המתנדבים פוגשים אנשים בנקודות רגישות ולכן נדרשת מהם רגישות מיוחדת, שצריכה גם להתבטא ביחס אוהד ורגיש, וגם בטיפול זהיר.

הרגישות הנדרשת היא חשובה כפליים, כיוון שבמקרים רבים, המתנדב מגיע לבית המשפחה זמן קצר לאחר המוות והמת עדיין מוטל לפני בני המשפחה הכואבים וההמומים.

נראה כי ארגון זק"א תל אביב הוא בין הארגונים הבודדים שמתנדביו פוגשים בני משפחה בשעה נוראית זו ומטפלים בחיים ובמתים במסירות, ברגישות ובכבוד.

בפנקס תקנות "חברה קדישא" ברידינקען - ברומניה, נכתב: "אנשי החבורה זה לזה יהיו מרוצים / ולמצווה זו יהיו נחוצים / ולא יהיה מושבם חס ושלום מושב לצים / ואם שנים מהם יהיו נצים / תיכף זה לזה יהיו מרוצים / ולא יהיו כצאן אשר אין להם רועה המה נפוצים / רק יהיו תמיד אגודה אחת מקובצים".

אשרי מי שזכה להימנות בין מזכי הרבים שומרי שמרת הקודש, ויהי חלקנו עמהם.